חוקי מושבות המאדים - מה הם יהיו?

נוסעי ה- Mayflower, שהגיעו לחופי העולם החדש בשנת 1620, היו המתיישבים הראשונים שהקימו מושבה קבועה בצפון אמריקה. כמעט 400 שנה מאוחר יותר, אלון מאסק מציג את הפרויקט של מייפלאוור החדש, שנוסעיו אמורים להקים מושבה על הכוכב האדום.

אילו חוקים קיימים כעת למאדים?

מרגע שהגיעו בני כדור הארץ לחלל, היה צורך בוויסות חוקי של הפעילות האנושית בחלל החיצון. הבסיס לחוק החלל הבינלאומי הונח עם החתימה בינואר 1967 על "אמנת העקרונות השולטים בפעילותן של מדינות בחקר והחלל החיצון, כולל הירח וגופים שמימיים אחרים", המכונה "החיצוני אמנת החלל "בקיצור. אבן הפינה העיקרית של מסמך זה היא הוראת סעיף 2 לחוזה: "החלל החיצון, כולל הירח וגופים שמימיים אחרים, לא יהיה כפוף לניכוס לאומי לא באמצעות הכרזה על ריבונות עליו, או באמצעות שימוש או כיבוש, או בכל אמצעי אחר."

וזה אומר שאף מדינה לא יכולה לגדר פיסת מאדים, כמו גם את הירח, ולהצהיר שעכשיו זהו שטח ארצו. שום קנדה או אלסקה חדשה לא יופיעו על מאדים. וגם בכוכב האדום לא יהיו אחזקות קרקע פרטיות. למרות העובדה שההסכם אינו קובע במפורש את איסור הרכוש הפרטי, אי אפשר להכריז על ריבונות על שטח מאדים, כחלק מגוף שמימי, אינה מאפשרת לקום בו רכוש פרטי. הריבונות על השטח והזכויות על חלקות הקרקע הממוקמות בו, אם אפשר לקרוא לזה כך על מאדים, קשורות קשר בל ינתק. ללא המדינה, אשר בכוחה הכפוי מבטיחה את שמירת הזכויות בשטח מסוים וקובעת את העילות והנוהל להופעת זכויות כאלה, הופעת זכויות הקניין אינה אפשרית.

על מאדים כמי ים בינלאומיים, לא מדינות וגם חברות פרטיות לא יוכלו לתבוע את זכויותיהן.

זה כמובן לא אומר שהמתנחלים מאדים יישללו מזכויות וכל אחד יכול להזיז אותן מהשטח הכבוש, לא. אבל כנראה שזו תהיה זכות עדיפות כלשהי להשתמש באתר שבו תפסת קודם. מהסיבות הנ"ל, המתיישבים והחברות המתיישבות במאדים לא צריכות לפחד מה"בעלים "של אתרי המאדים. תעודות הזכות שהוציאו משרדי נדל"ן רבים מחוץ לכדור הארץ אינם מחייבים מבחינה משפטית. בניגוד למדינה, "מתווכי מאדים" אינם יכולים להבטיח לרוכשי נדל"ן מאדים את ההכרה בזכויותיהם. גם אם מדובר ב"רפובליקת הירח "המוצהרת על עצמה שיצר דניס הופ האמריקאי היוזם.

מסמך חשוב נוסף של דיני החלל, החשוב בקביעת סדר הרגולציה המשפטית בחלל החיצון, הוא האמנה לרישום אובייקטים ששוגרו לחלל החיצון. האמנה שאומצה בהחלטה 3235 (XXIX) של העצרת הכללית של האו"ם מיום 12 בנובמבר 1974 פותרת את סוגיות זיהוי אובייקטים בחלל שהשיג האדם למסלולו. והרישום עצמו כבר מאפשר לך לקבוע את סמכות השיפוט של החללית והספינות שנשלחו לחלל. בעת שיגור לוויין או חללית לחלל החיצון, כל מדינה מחויבת להכניס אותו לרשימת אובייקטים של החלל.ועל כל אובייקט חלל שנרשם במרשם, יש ליידע את האו"ם.

לא במקרה אנו קוראים לספינות הן לאלו החורשים את הים והן לאלו שכובשים את המרחבים הקוסמיים. הגלגל לא הומצא מחדש כאשר נוצר חוק החלל. החלל הוא למעשה מים בינלאומיים פתוחים לגישה ולחקירה של כל המדינות. טכנולוגיית החלל, החל מחלליות מאוישות ועד בדיקות רובוטיות, הן ספינות במים אלה. בדומה לרישום הימי המכיל מידע על כלי ים, מידע על רכבי חלל נכנס לרשומות החלל. וגם אם הם אינם ממוקמים בשטח מדינת הרישום, כוחה וריבונותם נוגעים אליהם, ממש כפי שהם נמשכים למשימות דיפלומטיות בחו"ל, ספינות צבאיות וכלי טיס.

ISS כאב טיפוס של מושבה בינלאומית בחלל

תחנת החלל הבינלאומית היא האובייקט הראשון מחוץ לכוכב הלכת שלנו, שנוצר על ידי מאמצים של מדינות רבות. כפר בינלאומי על הירח, בסיסים משותפים על מאדים, או מתקנים מדעיים ותעשייתיים משותפים במסלול, צפויים לכולם משטר חוקי הדומה ל- ISS. מודולי תחנה ששוגרו לחלל על ידי מדינות שונות הם רכושם. ולאחרונה הופיע ב- ISS המודול הפרטי הראשון, BEAM שבבעלות Bigelow Aerospace. אך בנוסף, הוא מחולק לאזורים משפטיים בעלי שיפוטים שונים.

הסכם ISS, שנחתם על ידי מדינות השותפים ב -29 בינואר 1998, קובע כי כל שותף שומר על סמכות השיפוט והשליטה על רכיבי מסלול התחנה שניתנו להם, אותם הוא רושם. היא גם שומרת על סמכות השיפוט, כולל הפלילית, על אזרחיה, ללא קשר לטריטוריה שבה הם נמצאים.

מושבות פרטיות בחלל

הודות למפות מספרי לימוד להיסטוריה, אנו זוכרים כי פעם כדור הארץ צובע בצבעים של אימפריות אירופיות קולוניאליות, ברוב המקרים היו אלה חברות פרטיות שעסקו בפיתוח מושבות מעבר לים. חברת הודו המזרחית הבריטית, למשל, ביצעה את ההתיישבות של הודו ומדינות המזרח. רק חברה רוסית-אמריקאית בבעלות חצי מדינה חקרה את אלסקה. אין זה מפתיע שעכשיו חברות פרטיות, כמו למשל SpaceX, Planetary Resources או תעשיות חלל עמוק, עוסקות בענייני קולוניזציה וחקר חלל. יצירת ישובי קבע מחוץ לכדור הארץ היא פרק חדש בהיסטוריה של האנושות. לראשונה, אנו מתמודדים עם העובדה כי בנוסף לצוותי החלליות ותיירי החלל, בעתיד תהיה קטגוריה שלישית של אנשים שייכנסו לחלל החיצון - מתיישבים -מתנחלים שעפים משם במשך זמן רב, אם לא לנצח.

ולמרות העובדה שטריטו של מאדים לא יהיה שייך למדינה כזו או אחרת, מושבות המאדים לא יהיו מחוץ לתחום החוקי. לא כדאי לצפות שחברות פרטיות יעשו מה שהן רוצות על הכוכב האדום. כמו על ספינת ים חוק המדינה תחת דגלה היא צפה, כך חוקי המדינה שבמרשם שלה נכנס אובייקט החלל הנתון יפעלו על ספינת החלל. ואפילו ללכת ל"חוף ", על פני השטח של מאדים, שאינו שייך לאף מדינה, יהיה צורך לשמור על חוקים אלה. מדינות שתחת דגלן חברות פרטיות ישלחו ספינות, מתיישבים ואנשי תחנת חלל לחלל, באמצעות מתן היתרים, יבטיחו שחברות פרטיות יעמדו בחוק החלל והן בחוק הפנימי.

ברוסיה, בהתאם לאמנות. 9 לחוק הפדרציה הרוסית "על פעילויות שטח", פעילויות שטח כפופות לרישוי. המשמעות היא שפעולות כמו למשל יצירת חלליות וחלליות מאוישות, שיגורן לחלל החיצון ושליטה עליהן בטיסה אפשריות רק לאחר קבלת רישיון. אישור דומה לפעילות חלל צריך לקבל חברות פרטיות במדינות אחרות, בין אם זה ארצות הברית או למשל לוקסמבורג, שמתכוונת להפוך למרכז אירופי למיצוי משאבי שטח.

נכון, החקיקה הרוסית לא אומרת דבר על יצירת ישובים מחוץ לכדור הארץ, ורישוי לפעילות מסוג זה אינו מתבצע.כפי שצוין על ידי פרנס פון דר דנק, מומחה לדיני חלל באוניברסיטת נברסקה-לינקולן, גם בחוק האמריקאי אין אישור ספציפי ליישוב החלל.

חוקת המושבה וזכויותיו הבלתי מעורערות של קולוניסט

BBC Future דיווח לפני זמן מה על פגישה מעניינת שהתקיימה באחד המחוזות של דרום לונדון. האירוע שאחד שלושה תריסר אנשים בחדר אחד מואר בפאתי הבירה הבריטית היה הוועידה הבינלאומית לחופש חוץ -חוץ. וכבר השני ברציפות. חובבי התיישבות החלל התכנסו צ'ארלס קוקל - מנהל המרכז הבריטי לאסטרוביולוגיה ופרופסור באוניברסיטת אדינבורו. בין הנוכחים היו עורכי דין ואנתרופולוגים, פילוסופים וחוקרי חלל - מדענים שהתאחדו כדי ליצור מושג לניהול משהו שעדיין אינו קיים בחיים האמיתיים.

צ'ארלס קוקל מודאג מעתידו של האנושות הרחוקה מכדור הארץ. החירות מילאה תפקיד חשוב מאוד בהיסטוריה של הציוויליזציה האנושית, אמר. לכן, הוא ומקורביו התלבטו בשאלה: "כיצד ניתן להבטיח חופש לאדם בתנאי החלל הקשים?"

נציגי הוועידה הסכימו פה אחד כי חוקת ארצות הברית שנבדקה זמן רב תהפוך למודל לחוק היסוד של מושבה מחוץ לכדור הארץ. אבל החיים בחלל שונים במהותם ממה שאנשים בכדור הארץ רגילים אליו. החיים במרחב מוגבל הרחק מהציוויליזציה האנושית, כאשר אתה מופרד מקרינת השמש ואקום החלל על ידי מחיצה דקה של יישוב חלל, מבצעים התאמות רציניות לחוקי ההתיישבות האנושית. הבעיה המרכזית בוויסות החוק החוקי במושבות מאדים היא לא מה יהיו חוקיהם, אלא מי יקים אותם. האם תושבי מאדים יחיו על פי חוקי ארץ או על פי משלהם?

בלב החוקה של כל מושבה מחוץ לכדור הארץ צריכה להיות הזכות לנשום אוויר. אנו לא מקדישים את הזכות לחמצן, כאשר יש לו אוקיינוס אטמוספרי עצום, שאינו מציית לאף אחד על פני כדור הארץ. במושבה, אוויר הוא משאב מוגבל, ומי ששולט בחמצן מקבל את היכולת לשלוט בכל אוכלוסיית המושבה.

גם הזכות לעזוב את היישוב חייבת להיות בלתי ניתנת לערעור. עם זאת, כיצד ועל מי ייושם, הפגישה לא נקבעה. הקהל גם לווה משהו מיוון העתיקה. על פי תוכנית החובבים, חלק מחברי ממשלת המושבה ייבחרו, אך יש לחלק חלק מהמושבים בהתאם לתוצאות ההגרלה. כל המתיישבים חייבים להיות מעורבים בתהליך הפוליטי של מושבת חלל. אדישות ואדישות עלולות לגרום למוות של יישוב. הן מסיבות חיצוניות והן פנימיות. קוקל אינו שולל את הופעתה של דיקטטורה במושבה. הוא גם מתכנן לפתח הוראות להפלת הממשלה אם תקום דיקטטורה במושבה.

למרדים הילידים אין זכויות

קארל סייגן, אסטרונום ואסטרופיזיקאי אמריקאי מפורסם, פופולריסט מדעי מצטיין, הידוע במסריו לאינטליגנציה מחוץ לכדור הארץ, חקוק על צלחות "חלוצים" ו"ויאג'רים ", האמין שאם יש חיים על מאדים, אז זה שייך האנוסים, גם אם הם רק חיידקים. אך לא סביר שנטוש את ההתיישבות של מאדים אם זה המכשול היחיד. לא ויתרנו על ההתפתחות של אמריקה ואוסטרליה רק בגלל שהילידים גרים שם.

למען האמת, אנחנו ציביליזציה שבתרבות ההמונים שלה חייזרים תופסים מקום משמעותי. כמה תיאוריות קונספירציה שוות מה, שלא לדבר על החייזרים בסרטים והראיות הרבות של תצפיות עב"מים. אך יחד עם זאת, שורה אחת לא מוקדשת לחייזרים במסמכים משפטיים.החוק הקוסמי מתעלם לחלוטין מעצם האפשרות שקיימים נציגי אינטליגנציה מחוץ לכדור הארץ ויום אחד אולי נוכל להיפגש איתם על הפלנטה שלנו או, למשל, על מאדים. לכל איש קשר, למרות שרבים מחכים לו, לא תהיה כל תקנה חוקית. באופן יחסי, אם התמזל מזלך לפגוש חייזר בדרכך ותחליף איתו מזכרות, מבחינת חקיקה, הדבר לא ייחשב כהחלפה (הסכם חליפין). כל פריט ממוצא מחוץ לכדור הארץ, שיתקבל במתנה מחייזר ויוחלף ממנו, יוכל לקחת ממך שירותי ממשלה ולא תוכל להגן על בעלותך עליו. תושבים היפותטיים של כוכבי לכת אחרים אינם נושאי חוק, ועסקאות איתם פשוט בלתי אפשריות.

האם תושבי המושבות יצליחו ליצור מדינה משלהם על מאדים ולחוקק משלהם?

בתחילת המאמר, לא במקרה פנינו לאירועים שלפני ארבע מאות שנה. במידה רבה, הרעיונות שלנו לגבי העתיד מתגבשים בעבר. עם שחר בדיוני החלל, עדיין לא היה לנו ניסיון בחקר החלל. אבל הייתה חוויה של עידן התגליות הגיאוגרפיות הגדולות. איש אירופה, שנחת כמעט על כל חוף שאינו ידוע לו, מצא תנאי קיום פחות או יותר ותושבי המקום. בכפוף לדחיית חלק מיתרונות הציוויליזציה של אותה תקופה, בהחלט היה אפשר לחיות וליצור מושבות על האדמות הפתוחות החדשות, מבלי לחשוב הרבה על שמירת הקשר עם המטרופולין.

אבל ההתיישבות של מאדים תהיה שונה. תושבי המושבות הראשונות על מאדים לא יוכלו לחיות ללא תקשורת מתמדת עם כוכב האם. גם אם ניתן לארגן ייצור מזון, חומרי בניין, ייצור חשמל על הכוכב האדום, אזי אלקטרוניקה, מכשירים מתוחכמים, תרופות ועוד ועוד, שבלעדיהם אין אפשרות לחיים בחלל, יצטרכו להביא מכדור הארץ. זה יהיה בלתי אפשרי במשך זמן רב מאוד לשחזר את התעשייה היבשתית על מאדים על מנת לענות באופן מלא על צרכי ההתנחלויות על הכוכב האדום. מדפסות התלת מימד המיוחלות עדיין אינן מסוגלות להדפיס כל מה שאתה צריך.

כמובן שאפשר לקנות את כל מה שאינו מיוצר במאדים בכדור הארץ. אבל כדי לקנות משהו על כדור הארץ, אתה צריך למכור משהו. והתוצר היחיד המעניין את בני הארץ הוא, אולי, רק הזכות לשדר תוכנית ריאליטי על חיי מאדים, כפי שקורה למאדים 1. אבל עם הכסף שהתקבל ממכירתם, אתה בקושי יכול לקנות כל מה שאתה צריך.

המתיישבים המאדים, ככל הנראה, לא יוכלו להיות עצמאיים כלכלית לאורך זמן. אבל הכלכלה היא ערובה לעצמאותה של כל מדינה, בין אם זה כדור הארץ, מאדים או, למשל, מסלול ליד כדור הארץ. לכן, לא ניתן יהיה ליצור מדינה משלכם, לבחור בממשלה ולהוציא חוקים למשך זמן רב. מסיבה זו, החוקים למאדים ייכתבו על כדור הארץ. והמילים "אנחנו אנשי מאדים …" כנראה לא יהפכו למבוא החוקה של ארצות הברית של הכוכב האדום במשך זמן רב.