על בסיס שיטה ייחודית לניתוח שרידים ביולוגיים מיקרוסקופיים, הצליחו המדענים לשחזר את תמונת העיבוד של צמחי בר ופנים באתר הניאוליתי המפורסם של צ'טל-הויוק.
קטאל הויוק הוא אתר ארכיאולוגי מורשת עולמית הממוקם באנטוליה (טורקיה) שהיה מיושב בתקופה הנאוליתית, בין השנים 7100 - 6000 לפני הספירה. זהו אחד המרכזים העירוניים הראשונים עם צפיפות גבוהה של בנייני מגורים מצטברים בעולם. הבתים נכנסו דרך הגג, ובתוכם היו ציורי קיר משוכללים.
היישוב נחקר ברציפות במשך כמעט 30 שנה, עם שרידי צמחים חרוכים רבים, כמו גם חפצי אבן וכלים רבים המשמשים לעיבוד משאבי צמחים. למרות מחקר מקיף באזור, הרבה ממה שידוע על שיטות חקלאיות ושימוש במשאבי צמחים, הן בקטאל הויוק והן באתרים ארכיאולוגיים רבים אחרים, מבוסס על חקר שרידים חרוכים.
הבעיה היא שהשאריות האלה הגיעו מבישול או משריפה מקרית: זה נותן מושג מוגבל לגבי השימוש במשאבים צמחיים בעבר. אך מדענים מאוניברסיטת לסטר (בריטניה) פיתחו גישה חדשנית המבוססת על ניתוח שרידי צמחים מיקרוסקופיים שנמצאו על כלי שחיקה.
מחברי המחקר, שפורסם בכתב העת PLOS One, הצליחו לברר אילו סוגי צמחים טופלו בחפצים אלה ואף אילו חלקים: גבעולים, פירות, זרעים, פקעות וכן הלאה. הוכח שאוכלוסיית צ'אטאל הויוק מבוססת את כלכלתן על חקלאות, גידול דגנים וירקות (חיטה, שיבולת שועל, אפונה), אך עדיין השתמשו באופן פעיל בצמחי בר, שאותם לא ידעו כיצד לטפח באותו זמן.
משאבים אלה היו חשובים לא פחות מצמחים תוצרת בית, וסביר להניח שהם מסופקים באופן קבוע כתוספת לתזונה העיקרית. יחד עם זאת, צמחי בר רבים הכילו פקעות רעילות, ולכן עיבודם דרש מעט ידע.