מחקר שנערך בארה"ב, בריטניה, אוסטרליה וקנדה מצא כי לאנשים המפרים ביודעין את ההגבלות שהטיל נגיף הקורונה יש מאפיינים ומניעים משותפים מסוימים.
הגבלות נגד נגיף הקורונה שהוכנסו ולעתים ממשיכות להיות מוצגות כמעט ברחבי העולם נובעות מגורמים פוליטיים, מערכתיים ואפידמיולוגיים. עם זאת, הצלחתם, כפי שהראה הזמן, תלויה באנשים עצמם.
מדענים זיהו בעבר גורמים דמוגרפיים והתנהגותיים המשפיעים על הקפדה על מדיניות מיושנת, כגון מגדר והישגים חינוכיים. כותבי המחקר החדש - פסיכולוגים מאוניברסיטת סידני ומאוניברסיטת ניו סאות 'ויילס - החליטו להתמקד בגישה ממוקדת אדם, שמזהה הטרוגניות לדוגמא ומציעה זיהוי קבוצות של אנשים בעלי דמיון. תוצאות העבודה מוצגות במגזין PLOS One.
המגיפה עיצבה סוג של התנהגות שניתן לאפיין כפרו-אנטי-חברתית. לדוגמה, לפעמים המצב בעולם עורר רגשות אינדיבידואליסטיים ותחרותיים: אפשר להיזכר ברכישות שנעשו בבהלה ומחלוקות עוינות בנוגע לדרכונים של קוביד במערב. במקביל, בעיות משותפות פיתחו תחושת לכידות ואלטרואיזם, הכוללות תרומות ועזרה לזולת.
"המטרה שלנו הייתה לזהות תת-קבוצות באוכלוסייה הכללית עם התנהגויות ועמדות דומות כלפי קוביד -19. בנוסף, בדקנו את ההבדלים בין תת -קבוצות המזוהות (כלומר, בין אלה הצייתים לכללים החדשים לבין אלה שלא) במבחר גורמים מקיף המבוסס על מספר תחומים של מדעי הפסיכולוגיה. כיוונו גם לקבל השקפה הוליסטית של התנהגות ציות ", אמרו המדענים.
כדי לזהות את הקשר בין כל האמור לעיל, מדענים ביקשו מ -1,575 משיבים מארבע מדינות דוברות אנגלית (ארה"ב, בריטניה, אוסטרליה וקנדה) להסביר כיצד הם הציגו התנהגויות פרו-ואנטי-חברתיות במהלך השבוע האחרון (המחקר בוצע ב- ה"גל "הראשון של המגיפה, במרץ -אפריל 2020). המשתתפים דיברו גם על עצמם, על יכולתם לקבל החלטות, להסתגל, להתנגד, לדעות פוליטיות ותרבותיות ומאיפה הם קיבלו את המידע שלהם על נגיף הקורונה.
התוצאות הראו שנשים היו בסיכון גבוה בכ -50% מגברים להסכים ולעמוד בהמלצות לשטוף ידיים ולהימנע מאזורים צפופים. לעומת זאת, נציגי המין החזק יותר הבינו את הצורך באמצעים טיפוליים, כגון חיסונים. אלה שהיו בעלי סיכוי גבוה יותר לציית לאמצעים שהוצגו בארצם (90% מהנסקרים) היו לרוב צעירים, משכילים או בסיכון לקורונה. בנוסף, הם היו יותר חרדים, אך התמודדו באופן פרודוקטיבי יותר עם מתח וחרדה, העבירו את תשומת ליבם למשהו אחר (עבודה או צפייה בסרטים, למשל) ותכננו תוכניות. הם גם האמינו כי השלטונות מקבלים את ההחלטות הנכונות.
קבוצה אחרת - מפרי הגבלות (10% מהנשאלים) - כללה בעיקר גברים, פחות תואמים, קשובים וקשובים, לא מפותחים כל כך מבחינה אינטלקטואלית, לא מוכנים לנסות דברים חדשים ודווקא מוחצנים. אנשים כאלה שמים את החופש והאינטרסים שלהם בחזית ובניגוד לדעות קדומות, הם לא היו צעירים.הם נטו פחות אמון במקורות מידע רשמיים וממשלתיים, הכחישו את המתרחש ולעתים קרובות השתמשו בסמים לרעה. במקביל, הם עזבו לעתים קרובות יותר את הבית כדי ללכת לחנות, להתאמן, לעבוד או פשוט להיפגש עם חברים או קרובי משפחה, והסבירו זאת בזכות לחופש פעולה ושעמום.
"נציגים מארבע המדינות שנבדקו הראו עקביות יוצאת דופן. למרבה הפלא, לא רק צעירים נכנסו לקבוצה של אי עמידה במגבלות. יחד עם זאת, הצעיר ביותר הסכים עם האמצעים שהוצגו. לפיכך, מסקנותינו סותרות את הסטריאוטיפ שהופץ בתקשורת על צעירים צעירים, אדישים, שמתעלמים ממגבלות. התמונה שמצאנו הייתה מורכבת יותר ", ציינו כותבי המחקר והוסיפו כי למרות שאחוז המשיבים שעקבו אחר ההמלצות היה גבוה, יש לשקול את עיתוי הסקר - הגל הראשון -. ככל שהמגיפה נמשכת, אנשים נעשים בטוחים יותר בעצמם, כך ששיעור ההתנגדות צפוי לעלות.